<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שפ"ט</h1>
<h2>דף לב.</h2>
הכל מלין ומילתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ארבעתן, אבל אם נתגייר מותר לו למול לבר ישר' לפי שהגר מוזהר ועומד בכל המצות שבתורה כשאר בני ישר'. אבל אשה בכלל ישר' היא והלכה כר' יוחנן [ע"ז כ"ז ע"א] דא' מהלא דאיתתא שפיר דמי, והכי נמי איתא בהל' גדולות היכא דליכא גברא דידע למימהל ואיכא איתתא דידעה למימהל מהלא אתתא ושפיר דמי. ואם לא גמר המוהל הפריעה ובא אחר או אשה וגמרו נותנין להם שכר מצות פריעה ואפילו בשבת נמי שרי, לפי שעושין גמר המצוה, וכן למדנו מצפרה. ישר' שמתו אחיו מחמת מילה והוא מאותה משפחה דרפו דמייהו אעפ"י שערל הוא מותר לו שימול לישר' אחר, שערלתו חשוב כמהול כדתנן במסכ' נדרים [ל"א ע"ב] אבל גוי אע"ג שהוא מהול כמאן דלא נמהל דמי ואסור לו למול לבר ישר'. וכן ערבי מהול, וישמעאל מהול, וגבנוני מהול, הרי הן כערלים ומילתן פסולה, ואף משום דליתנהו בכלל ואתה את בריתי תשמר [בראשית י"ז]. וכן למדנו בירושל' [שבת פי"ט ה"ב] ובראשית רבה [פמ"ו ט'] חולק בישר' ערל שלא ימול. והילכת' מותר שימול לישר' אחר.
בעיא היכא דליכא אומנא דידע למימהל מאי, מי אמרי' להשהותו כך ערל עד שיגיע אצל אומן מומחה או לאו. נר' לר' גרשם הגוזר שמותר לדחות אותה מילה עד שיגיעו אצל מוהל מומחה כדי שלא יבא הנער לידי סכנה, שהתורה אמרה [ויקרא י"ח] ושמרתם את חקתי וגו' וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם. וכן מצינו [יומא פ"ה ע"ב] שהתירו לחלל שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. וכן ראינו בשאר מקומות שהקלו חכמי' לגבי מילה מפני פקוח נפש, כגון קטן החולה, וקטן שמתו אחיו מחמת מילה, וכן קטן דאדום ודירוק טפי כולם נדחין מפני פקוח נפש, ה"ה היכ' דליכ' אומנא דידע למול שדוחין המילה ואין חוששין ליום שמיני מפני פקוח נפש.
במדרש שוחר טוב [תהלים ל"ה ב'] מונה שישר' מקיימין כל המצוות באבריהם וכו', עד שאומר שבגיד מקיימין מצות מילה ופריעה, יריכיים עושין לסינדיקום לילדים, פיר' הבעל ברית, ועל כן נאמ' [תהלים ל"ה] כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך. מכאן לבעל ברית שעושה מצוה. וביום שמחת המילה אבי הבן מגדל שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות למגדול ועד קטן לחמניות שקורין ברשטלש ובצים משום חביבות המצוה ולכבוד המילה ומתוך השמחה יבקשו רחמים מגדולם ועד קטנם על האם שתעמוד לחיים ועל הנער שיגדל בתורה ובמעשים טובים. ומניין שאבי הבן מרבה בשמחה ביום המילה שנ' [משלי כ"ג] גיל יגיל אבי צדיק וגו', וכת' [שם] ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ומזמרין שמה זמירות ודורשין דרשות מעניינו של יום ומעינייני המילה לכבוד המקום ולכבוד הילד והאב והקרואים. ואין או' שהשמחה במעונו בברכת המזון לפי שאין שם שמח' שלימה דאית ליה צערא דינוקא. וגם המוהל העוסק במצות מילה זוכה במצוה כשהוא כורת את הברית כאלו הוא קיים באותה שעה תרי"ג מצות, כמניין ברית, ומעלה עליו הכת' כאלו העולם עומד על ידו, שנ' [ירמיה ל"ג] אם לא בריתי וגו'. וכשהוא עושה פריעה עולה לו זכות מצות הפריעה לכל ימות השנה שהם שס"ה ימים כמיניין פריעה נמצא שגם בזכות הפריעה העולם עומד. מכאן למוהל כשהוא מל שהמצוה גדולה היא שלו לפי שעל ידו נתבסם העולם.
